קהילת "אהבת ישראל" – חב"ד


בר\בת מצווה: בשערי גיל ההתבגרות

facebookmailby feather

כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים "המסיבה הזו באמת, אבל באמת, תהיה משהו מיוחד"? או "שום מסיבה אחרת לא תהיה דומה לזו שלנו"? הסביבה הקרובה של הורים העומדים לפני חגיגת בר מצווה לבנם, שומעים בוודאי פעמים רבות משפטים מהסוג הזה. ובאמת, מה לא נעשה כדי שהמסיבה שלנו תהיה יפה, נהדרת ומשוקעת, ופשוט שונה מכל שלושים האירועים האחרים שעומדים לקרות באותו שבוע.

אנו משקיעים זמן וכסף רב על מנת להפוך את האירוע שלנו לבלתי נשכח. אבל במחשבה נוספת, אולי במקום להפוך את האירוע לבלתי נשכח לאורחים שלנו, אנו צריכים להפוך אותו לבלתי נשכח לנו, ההורים, ובעיקר למרכז ההתעניינות – נער הבר מצווה. במקרים רבים, היחס של הורים כלפי חגיגת הבר\בת מצווה של ילדם, תקבע במידה רבה את ההתייחסות של הנער או הנערה ליהדות בכללה. אם ההתייחסות לאירועים אלו תהיה שטחית, מעמידת פנים, וללא תוכן ממשי, ההתייחסות של ילדינו תהיה בהתאם, והתפיסה שלהם את היהדות תהיה שטחית וללא תוכן אמיתי. אבל אם נשקיע זמן ומחשבה כיצד להפוך את החגיגה לבעלת משמעות ולמעוררת השראה, המסר שייקלט אצל ילדינו יהיה זהה; הזהות היהודית של הנער או הנערה תתחזק ותתעשר, והם ישמחו ויהיו גאים במורשתם ובמסורתם.

כמו בכל אירוע בעל משמעות, ילדים מצפים להדרכה מצד הוריהם כיצד להתייחס לאירועי הבר\בת מצווה. הם קולטים את המסרים הסמויים שאנחנו מעבירים להם, ומפנימים אותם לעצמם. לכן הגישה שלנו לעניין, תיקבע גם את שלהם. על ידי שנקדיש זמן ומאמץ כדי, קודם כל, להבין בעצמינו מהו בר או בת מצווה, ומדוע זהו אירוע כל כך חשוב בחיי כל נער ונערה, נוכל להקרין לצאצאנו גישה חיובית ומיוחדת, שאכן תהפוך את יום חגו לאירוע משמעותי ומיוחד בחייו.

האם ילד בן שלושה עשרה וילדה בת שתיים עשרה אכן נעשים בוגרים יותר?

נערים רבים, בבוקר יום בר-המצווה שלהם, נגשים למראה באופן אינסטינקטיבי, ובודקים את עצמם, האם כבר צמחה לה שערה ראשונה באזור הלחי, והאם שפמפם קטן כבר התחיל לבצבץ לו מתחת לאף. סביר להניח, שהם גם ידברו כמה מילים עם עצמם, כדי לגלות האם קולם נשמע בוגר יותר באוזניהם.

אז זהו, שהבגרות שנרכשת בהגיע גיל מצוות, היא לא בגרות שמאפשרת להיכנס מעתה ואילך לחנות לממכר משקאות חריפים, או לקבוע את זמן כיבוי האורות בעצמך. זאת היא בגרות מסוג אחר. בגרות רוחנית. ובגרות רוחנית איננה מופיעה בהכרח בליווי סימנים חיצוניים כמו שפם או קול עבה. זהו שינוי עדין, פנימי יותר, ולכן גם חיצוני פחות.

ידוע לכול, שבנות מתבגרות מוקדם יותר מבנים. לכן גיל המצוות – ההתבגרות הרוחנית – באה אף היא מקודם יותר אצל הבנות מאשר אצל הבנים. בנות מקבלות עליהן עול מצוות בגיל שתיים עשרה ובנים רק שנה מאוחר יותר.

אבל מהי אותה בגרות רוחנית?

הגדרתה של ההתבגרות הרוחנית, אותה חווים כל נערה בת שתיים עשרה ונער בן שלוש עשרה, היא היכולת לקלוט ולחוש את המורכבות ואת העומק הנוסף שקיים בחיים שלנו בעולם הזה. היכולת להביט בצורה דו- ממדית.

בואו נבין זאת טוב יותר: ילד קטן, שאימא שלו אוסרת עליו לאכול שוקולד כשהגיע זמן הארוחה, יצעק וימרר בבכי ויאמר ללא שום היסוס: "אני שונא אותך". כל ההסברים של האימא בסגנון של  "זה לא בריא לך"; אתה תקבל שוקולד מאוחר יותר"; "אני האימא ואני זאת שמחליטה" יהיו בזבוז זמן של ממש; הילד רואה את הסיטואציה בצורה ברורה וחדה: אני רוצה שוקולד עכשיו, ואת לא נותנת לי אותו. מסקנה: את רעה. וכמובן, ברגע שהאימא תיכנע לבנה, ותיתן לו את מבוקשו, היא תהפך ברגע אחד להיות ההורה הטוב ביותר עלי אדמות, וכל הסצנה הקודמת תישכח כלא הייתה. בעולמו של ילד קטן יש רק קיצוניות. בשכלו הבלתי-מפותח-עדיין כל סיטואציה היא פשוטה וחד צדדית, צבועה בשחור או בלבן. אין מקום לגווניי ביניים, לצבעי אפור.

למעשה, אין בכך שום דבר רע או בעייתי. זאת השתקפות של הראייה הילדותית והתמה של כל ילד. ילד מסתכל על העולם בצורה טהורה, מזוקקת ונקייה; הוא חווה תחושות קיצוניות בלבד: אהבה חסרת גבולות, או לחילופין שנאה יוקדת; שמחה אדירה, צחוק חסר מעצורים או עצב עמוק ובכי חסר שליטה. זהו למעשה שלב חשוב בהתפתחותו הבריאה של כל ילד. הוא מוכרח לתת לכל רגש שמפעם בקרבו את מקומו העצמאי והמוחלט בתוך ישותו לפני שהוא מתחיל לדעת לשלב ביניהם ולתת את המקום הנכון והמדוד לכל אחד מהם.

כאשר ילד מתבגר ונעשה לנער, שכלו מתפתח יותר, והתפיסה והראיה שלו מתרחבות בהתאם. הוא מתחיל להיות רגיש יותר לדקויות ולניואנסים. הוא קולט בשכלו שישנם עומק ומרכבות לכל דבר, והם ממתנים את ההתייחסות הרגשית הקיצונית. כשאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים שאין מצב אבסולוטי, ובכל רע אפשר למצוא גם נקודה טובה, וגם בדבר שנראה לנו כהתגשמות הטוב יתכן שרע מסתתר בו. אדם בוגר מסוגל לומר לחברו: "אני מאוד כועס, אך עדיין מאוד אוהב אותך", או לחילופין: "אני מאוד מעוניין בדבר הזה, אך אני מבין שהוא לא בריא לי ולא מועיל לי". התפיסה נהפכת להיות דו ממדית, מורכבת יותר, עמוקה יותר.

מה מתרחש במימד הרוחני בגיל 12\13?

תורת הקבלה מלמדת כי עד שאנחנו מגיעים לגיל 12 או 13 אנחנו מודעים בעיקר רק לגוף שלנו ולצרכים שלו. אנחנו מגדירים את עצמנו על ידי הצרכים הפיזיים והחומריים אותם דורש הגוף שלנו, ואנחנו שקועים אך ורק במילוי וסיפוק הצרכים והרצונות של הטבע הפיזי שלנו. פתאום, מגיל בר או בת מצווה, קול נוסף בתוכנו מתחיל להישמע – קולה של הנשמה. התחושות, הצרכים והכמיהות של הנשמה משתחררים, ודורשות גם הם לבוא על סיפוקן ולקבל ביטוי מעשי בתוך החיים שלנו. אנחנו מתחילים לחפש ולרדוף אחר משמעות, הגשמה, סיפוק, הרגשת חיבור והשראה. פתאום אנו מתוודעים לקיומו של צד חדש בנו, שלא ידענו על קיומו עד היום – הצד הפנימי רוחני שלנו.

זהו מה שהופך אותנו לבוגרים ביום אחד. מעתה ואילך יש בידנו את הכלים לגלות את החלק הפנימי שבתוכנו, החלק שמעוניין להיות מחובר למשמעות פנימית, למטרה נעלית. נעשינו מודעים לכך שאף אנו עצמינו מורכבים משני שכבות: גוף אקטיבי ונשמה דורשת משמעות. עד לרגע זה היו חיינו שטחיים וחד-ממדיים: רק לגוף היה זכות דיבור. מעתה ואילך יש בידינו את האפשרות לבחון דברים גם מבעד לעדשה נוספת – הנשמה שלנו.

מיום הבר\בת מצווה אנחנו מתוודעים גם לעובדת-חיים נוספת: כוח הבחירה. מעתה ואילך יהיה מוטל עלינו להכריע למי תהיה הזכות למילה האחרונה; האם נמשיך בחיים שטחיים, גופניים, ילדותיים משהו, או שנאפשר לכוח החדש שהתוודענו איליו משעת הבר מצווה, כוח הנשמה, להיות גורם משמעותי ומשפיע בחיינו.

איזה חלק נוטלים ההורים בהתפתחות הרוחנית של ילדם?

מיד לאחר שהגענו לידי בגרות רוחנית, והתוודענו לקיומה של נשמה בתוכנו, אנו עומדים בפני תקופה של בחירה והתחבטות בשאלות מהותיות כמו כיצד היינו רוצים לחיות את חיינו. הגורם המשמעותי ביותר בשאלה איזה סוג של חיים אנו רוצים לחיות, היא מערכת הערכים שלנו. סולם הערכים משפיע על השאלות הגורליות ביותר בחיינו, ויקבע, בין השאר, עם מי נרצה לחלוק את חיינו, באיזו קריירה נבחר, והגישה לכל אספקט בחיים תהיה תלויה בו. המון תלוי בתקופה שאחרי הבר או הבת מצווה – גיל ההתבגרות. השאלות והלבטים שמלוות את ההתפתחות של כל נער ונערה בגיל ההתבגרות, הם שאלות חשובות ומכריעות, שדורשות תשובות, ואם אנחנו, ההורים, לא נהיה שם כדי לענות עליהם, מישהו אחר יהיה שם.

וכאן ההורים משחקים תפקיד מכריע. אותם 'נשמות טריות' שזה עתה נכנסו בשערי ההתבגרות הפיזית והרוחנית, משתוקקות להדרכה והובלה מצד מבוגרים מהם. חגיגת הבר או הבת-מצווה מוכרחת להיות מוצגת לא כסיומם של הכנות מתישות ושיעורים אין סופיים מפי מדריכי בר-מצווה, אלא כטקס-קבלה אל תוך עולם פנימי ורוחני, אל גילוי הבגרות הרוחנית. מיד לאחר ימי הבר\בת מצווה צריך לתת הזדמנות לנער או לנערה להביא לידי ביטוי את הנשמה שלהם. הציעו להם דרכים להקדיש מזמנם וממרצם לטובת מטרות נעלות – עזרה לנזקקים, התנדבות למעשי חסד ועזרה לזולת. כך יוכלו לתרום מאנרגיית הנעורים הצעירה והרעננה שלהם לטובת גורמים חיוביים, וכך יפתחו בעצמם מודעות ורגישות לסביבתם. בנוסף לכך, דונו עם ילדכם בשאלות שמציקות להם; תעלו לדיון ביוזמתכם שאלות על אלוקים ועל האמונה היהודית, על הקשיים שבהתבגרות, על הכאב ועל היופי שבאהבה אמיתית, ולא רגעית, חולפת. דאגו להכניס את ילדכם אל תוך עולם הבגרות מתוך רצינות ומשמעות.

אינכם מוכרחים לדעת את התשובות לכל השאלות. פשוט ספרו לילדכם על החוויות האישיות שלכם בגיל ההתבגרות. שתפו אותם בלבטים ובמאבקים שהיו לכם כשהייתם בגילם. מצאו ספר שמלמד על ערכים יהודיים ועל התורה והחכמה היהודית, והקדישו זמן כל שבוע לשבת לצד ילדכם, להקשיב להם, לקרוא ביחד מתוך הספר, ולדון בנאמר. שאלו את ילדכם כיצד לדעתו ניתן ליישם את האידיאליים אותם קראתם בחיים המעשיים. דבר שכזה יכול להיהפך למין מנהג משפחתי שבועי, ולהיחשב למין חווית פוסט בר-מצווה, שתעלה סוגיות חשובות ותדון בהם.

כאשר אתם באים לתכנן את בר או בת המצווה של ילדכם, זכרו שהדבר האמיתי מתחיל לאחר שתרועת החצוצרות של החגיגה תשככנה. אז מתחילה ההתמודדות האמיתית. המוזמנים שיגיעו למסיבה ישכחו מהר מאוד מי היה הקייטרינג שסיפק את האוכל, והקישוטים שעל השולחנות ייהרסו ככל הנראה הרבה לפני המנה העיקרית, אבל הערכים שאתם מעבירים לילדכם לפני ואחרי הבר\בת מצווה הם נצחיים, ויישארו איתם לתמיד. זו המתנה שהם יעריכו בכל ליבם ושתשפיע על המשך חייהם – המתנה של הבגרות הרוחנית.

facebookby feather

Posted in בר-מצווה on יולי 17, 2013.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *