קהילת "אהבת ישראל" – חב"ד


בר מצווה: אדם עומד על דעתו

facebookmailby feather

חכמינו קבעו, על סמך דברי התורה, שבהגיע גבר לגיל שלוש עשרה, ואישה לגיל שתים עשרה, הם נעשים בני מצווה ומתחייבים כל אחד במצוות המוטלות עליו. אנחנו קוראים לזה בקיצור: בר או בת מצווה. בני מצוות.

מדוע ההתחייבות במצוות נעשית דווקא בגיל הזה? האם אין זה הגיוני יותר להמתין לגיל מאוחר יותר, כמו שמונה עשרה או עשרים, כדי להתחייב לגמרי במצוות? ברוב המדינות המתוקנות בעולם, נער בן שלוש עשרה כשייכנס לחנות משקאות חריפים יצטרך להעלים את גילו האמיתי על מנת לעזוב את החנות עם הבקבוק המבוקש, ואם נראה את אותו נער משוטט לבדו ברחוב בשעה מאוחרת, נברר מיד איפה הוא גר ומיהם הוריו על מנת להחזיר אותו במהירות הביתה, אז מדוע קבעו חכמינו שקיומם של 613 ציוויים והוראות, חלקם די מסובכות ודורשות ידע ודקדוק, אפשרית בהחלט על ידי אותו נער?

למעשה, ההתחייבות במצוות אומנם חלה מיד בגיל שלוש עשרה או שתים עשרה, אך מדובר בתהליך. תהליך שמתחיל מגיל זה ונמשך לאורך זמן. במושגים של ימינו זה נקרא גיל ההתבגרות. מגיל זה ואילך, ובמשך השנים הבאות, עוברים כל נער ונערה התבגרות שכלית ורגשית. הם נעשים מודעים יותר לעצמם, מי הם, מה הם השאיפות והרצונות שלהם, ואיך הם הולכים לממש את רצונם בחיים. לכן זה הזמן להתחיל בקיום מצוות.

בשפת הקבלה והחסידות נקרא תהליך זה של מודעות עצמית בלשון "דעת". התרגום המילולי הפשוט של המילה דעת הוא ידיעה או הבנה, אבל בעוד הבנה וידיעה מתייחסות לדברים חיצוניים שמחוץ לאדם עצמו, דעת גם מתפרשת במובן של הכרה ומודעות, וזה כבר ביחס אל האדם עצמו – האדם שיודע נעשה מודע ומכיר את עצמו, את האני הפנימי שלו. את מי שהוא באמת.

וזהו הדבר שקורה לגבר ולאישה בגיל שתים עשרה ושלוש עשרה: בגיל זה קורה דבר דרמטי; כוח חדש מתחיל להתפתח באדם, כוח הדעת. לאדם אין אפשרות אמיתית להיות אחראי למעשיו ולתת דין וחשבון עליהם לולא כוח הדעת. זהו אומנם עניין מרתיע, הידיעה העצמית הזו, אך גם אין דבר עוצמתי כמוה. בלעדיה אין לאדם מציאות, אין לו חופש, ואין לו יכולת לקחת את החיים שלו בידיים. כל זה יכול לקרות רק כאשר האדם מסוגל להתבונן בעצמו ולענות על השאלה "מדוע בחרתי לעשות כך ולא אחרת"? "האם אני באמת רוצה לעשות את זה"? "מהם הציפיות שלי מעצמי"? "איך באמת הייתי רוצה להיראות"? כאשר אדם מגיע לשלב שבו חודרת בו המודעות העצמית הזו הנקראת כוח הדעת, אזי הוא יכול לענות על ההגדרה 'בר\בת מצווה'.

זהו בהחלט איננו דבר פתאומי. זהו תהליך הדרגתי שבו, לאט לאט, אדם מעצב את דמותו ואת השקפת עולמו. זהו תהליך שדומה יותר לרכישת שפה. לא לחינם אמרו חכמים במשנה שכל אדם שאינו מסוגל לדבר (חירש-אילם שלא למד שפה מעודו) דעתו חסרה. כוח הדעת שבו לוקה בחסר.

כבר מגיל שלוש יש לאדם יכולת בסיסית להבחין בהבדלים שבין רע לטוב. בין צדיק לרשע. לכן זהו הגיל הרשמי שבו, באופן מסורתי, מתחילים ילדים יהודיים את לימודי הדת שלהם. את התהליך הזה של מודעות עצמית הם ימשיכו בשנים הבאות, שנות הילדות, הנעורים, ואף מעבר לכך. לפי חכמינו, רק בגיל עשרים נקרא אדם "שלם בדעתו" – אדם שגילה לגמרי את המציאות האמיתית שלו, את ה'אני' שלו.

למרות כל השינויים והתמורות שעוברים על האדם בכל משך ימי חייו, אין עוד שינוי וּמַעַבַר שמשתווה לשינוי שעובר על אדם מגיל בר מצווה והלאה. המעבר בין נער לבוגר. בגיל הזה כוח הדעת, הכוח לגלות את עצמך, את מי שאתה באמת, פורץ החוצה מתוך הקרום העוטף אותו, ודמות של אדם מגיחה אל העולם. זו היא ההגדרה של אדם: מציאות שיודעת ומכירה את עצמה.

****

כוח הדעת הוא כוח שמשותף לכל הבריאה כולה. אין יצור על פני האדמה שלא יודע. ידיעה היא הכל. המקובלים כותבים בספריהם שהעולם נהפך למציאות ממשית על ידי כך שהבורא יודע אותו. כוח הידיעה של הבורא – העובדה שהבורא יודע על הבריאה – היא הנותנת כוח לעולם להתקיים. הידיעה היא החומר שממנו הכול נעשה.

כל בעל חי יודע מאיליו את הסדר הקבוע שלו בבריאה. מרגע ההיווצרות, באופן אינסטינקטיבי, יודע כל ייצור את סדר וזמן ההזדווגות שלו עם בנות מינו, את צורת המגורים שלו, את היכולת לצוד או להיות ניצוד, ועוד. הידיעה הזו טבועה בדמם. כל ציפור יודעת מאיליה את נתיב התעופה שלה כשמגיע עת הנדודים; כל עכביש יודע בעל פה את הצורה הגיאומטרית של הקורים שבהם הוא חי; כל בונה יודע בדיוק את צורת המבנה של סוללת העפר שהוא בנה לעצמו; כל אריה או נמר וכל חייה טורפת יודעת שהיא פשוט צריכה ללכת בעקבות חוש הריח כדי להשיג אוכל; הידיעה הזו פשוט טבועה בדמם. חלק מהמציאות שלהם.

כל תא חי באדם יודע אוטומאטית את הקוד לשכפול העצמי שלו ואת דפוס ההישרדות שלו; הבקטריות שחודרות לאורגניזם חי יודעות במדויק כמה מהם ישנם לאחר ההתרבות שלהם בגוף – כך הם יוכלו להתפרץ כולם יחד ולשחרר את הרעלנים שלהם כאשר ייווצר מפגש עם מסה קריטית ולהחליש את הגוף. ללא הידיעה הזו הם היו פשוט נעלמים ומורחקים מן הגוף.

אלקטרונים יודעים, לגמרי לבד, את הכיוון של הקוטב החיובי והקוטב השלילי ברחבי השדה המגנטי. אם הם לא היו יודעים לא היה חשמל זורם בבתים שלנו. כל אטום בודד מכיר בעצמו כל אטום אחר במרחבי היקום, אחרת הגרוויטציה (כוח המשיכה) לא היה פועל בעולם שלנו, והיינו מרחפים באוויר.

הידיעה מקיפה וכוללת את כל היקום כולו. כולם יודעים בידיעה אינטואיטיבית מי הם, מה הם, ואיך בדיוק הם צריכים להתנהג. הידיעה הזו כמו מוסכמת על ידם מראש. לא עלה אף פעם על דעתה של חיה כלשהיא להטיל ספק בתועלת שיש בהתנהגות הקבועה מראש שלה. העכביש לא שאל אף פעם את עצמו מדוע הוא טווה קורים כל היום, והתרנגול לא חשב אפילו לרגע שהבוקר הוא לא יקרא בקול כשהשחר יעלה, ושכולם יקפצו לו. שום חיידק לא שינה מעולם את הרגלו להכניס רעלנים לתוך גופים חיים, ועוד לא נבראו האלקטרונים שיפתחו במרד מאורגן נגד השדה המגנטי שלהם. הכול מסודר ומתוכנן מראש.

בגמרא נאמר שהעורב והנשר שונים זה מזה. העורב אכזרי עם צאצאיו, הוא שולח אותם לנפשם בגיל מוקדם, והנשר לעומתו מרחם על צאצאיו ועוזר להם ככל יכולתו. האם נשמעה אי פעם קריאה בקרב העורבים לעדן מעט את היחס הקשוח כלפי הילדים ולנקוט גישה קצת יותר רכה בגידול ילדים? והאם הנשרים הקימו אי פעם וועדה שתדון באפשרות לחינוך קצת יותר סמכותי? ככה נבראו בעלי החיים, וכך הם יישארו לנצח. על כך אנו אומרים בפסוק בתהילים "פותח את ידיך, ומשביע לכל חי רצון". הבורא השביע, החדיר, בכל אחד מהברואים רצון, כלומר שהוא הכניס בהם טבע מסוים כרצונו, ובצורה שטבע בהם כך הם מתנהגים תמיד.

היצור היחידי מכל הבריאה כולה שעדיין יושב ודן איזו צורת חיים לאמץ לעצמו, זהו האדם. האדם מתחבט בשאלה מי הוא באמת. האם לחיות את חיי כעורב האכזר או כנשר הרחמן? אלו מידות ודפוסי התנהגות כדאי וחשוב לי לאמץ לעצמי? ולאן בעצם לוקחים אותי החיים האלו ומה אני עושה איתם? האם יש משמעות לכל הבריאה הזו? האם החיים באמת שווים משהו? האדם נמצא בחיפוש מתמיד אחר הדעת – הידיעה העצמית, מי אני באמת, ומה תפקידי בכל הבריאה שמסביבי.

אך דווקא בגלל היכולת שלו להטיל ספק, לחשוב ולחקור ולגלות את ה'אני' האמיתי שלו, האדם יכול להגיע לגבהים עצומים. להתרומם ולעלות מעל כל היצורים האחרים שבתבל, ולהיות על ראש הפירמידה, גבוה יותר אפילו ממלאכים. אפילו המלאכים הם נבראים עם ידיעה עצמית קבועה מראש, הם יודעים מראש שהם בטלים לגמרי לבורא וכל תפקידם הוא לעבוד אותו, כל אחד לפני טבעו. רק לאדם בעולם הזה, ניתנה האפשרות לעבוד על עצמו, ולגלות את המהות הפנימית שלו, את העובדה שהוא נזר הבריאה וביכולתו לעלות ולרומם את הבריאה כולה.

ביום הבר\בת מצווה ניתנת לכל נער ונערה כוח הדעת, הכוח לגלות ולהכיר את עצמם, לדעת מי הם באמת, ומה נדרש מהם. ביום זה מתגלה מהו מותר האדם מן הבהמה, מדוע האדם הוא לא רק ברייה מתוחכמת יותר מכל האחרים, אלא הוא נזר הבריאה. בשבילו נברא הכול. ישנם תחומים רבים שבהם יתכן ובעלי החיים טובים יותר מן האדם; בחוזק הפיזי, במהירות, בחדות, ואפילו בחוכמת ההישרדות האדם יכול ללמוד דבר או שניים מבעלי החיים. אבל בדבר אחד, שהוא בעצם הכול, מתגלה העדיפות של האדם – היכולת לדעת את עצמינו והבחירה להיות מה שאנחנו באמת רוצים להיות. זו החומה עליה מתחיל הטיפוס של כל נער ונערה ביום הבר\בת מצווה

facebookby feather

Posted in בר-מצווה on יולי 17, 2013.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *