קהילת "אהבת ישראל" – חב"ד


המסע לתעודת הכשרות

facebookmailby feather

מספרים על יהודי כלשהו ש׳נתפס לטיפה המרה׳ (איזו דרך יפה לכנות אלכוהוליסט. ישנם עד היום מקומות שאלכוהוליסט מכונה בשם ״לעבדיגער״ באידיש. בחור עליז בתרגום חופשי), פנו אליו פעם אחת ידידיו ומכריו ברגע האמת, תוך כדי שהוא אוחז בידו בקבוק 96 משובח (96 אחוז אלכוהול. למביני דבר בלבד), וביקשו למנוע ממנו את השתייה. דיברו על ליבו שוב ושוב על הנזק שזה מביא למשפחתו, לעבודה שלו שכבר פוטר ממנה, וליחסים שלו עם בני אדם, ועוד ועוד.

ענה להם השיכור, שמעו נא רבותי. כמו 96 אחוזי האלכוהול שבבקבוק שבידי, כך גם 96 טעמים לכם מדוע לי להימנע מהשתייה. ויודעים הנכם, אתם בוודאי צודקים בכל טעם וטעם. אבל מה לעשות, טעם האלכוהול גובר על הטעמים שלכם כולם. אמר ורוקן את הבקבוק.

היכולת להבחין בין טוב לבין רע, לבין נכון לבין לא נכון, לבין מה טוב בשבילי ומה הרסני בשבילי, היא הדבר הבסיסי ביותר בעבודת האדם. ״אם אין דעת, הבדלה מניין״? כך מסבירים רבותינו את העובדה שברכת ההבדלה במוצאי שבת נקבעה בברכה ״חונן הדעת״. אם אדם לא בוגר ומפותח מספיק הוא לא יכול להבחין בין רע לטוב וההתנהגות שלו עלולה להיות הרסנית.

באופן מאוד מפתיע, אלו הם גם הסימנים לחיות ובהמות טהורות ומותרות באכילה שמופיעות בפרשתינו. כולנו יודעים שכדי שבהמה תהיה כשרה היא חייבת להיות ״מעלת גרה״ ו״מפריסת פרסה״. לפרה לשור ולעגל יש את שני הסימנים ולכן הם כשרים לאכילה. הגמל רק מעלה גרה אבל לא מפריס פרסה, ולכן אסור באכילה, וכך גם החזיר שהוא מפריס פרסה אבל גרה לא מעלה. 

מה העניין דווקא בשני הסימנים הללו? מה הופך אותם להיות ההוכחה הניצחת להיותה של בהמה כשרה או לא? האם אלו סתם סימנים בעלמא כדי שנדע לזהות, או אולי יש בהם תוכן ומסר בעבורינו?

שני הסימנים הללו מסמלים את העבודה שלנו בעולם הזה על מנת להפוך את הבהמה שלנו, את חיינו ואת הוויתינו למשהו שאפשר להגיד עליו ׳כשר׳. הפרסה שאיתה הבהמה פוסעת על האדמה, המגע שלנו עם העולם הזה צריך להיות שסוע. צריך להיות חצוי. ישנם דברים שאנחנו מאמצים ולוקחים אל תוך חיינו, וישנם דברים שאנחנו צריכים לדחות ולהימנע מהם. השסע בין נכון ללא-נכון, בין ראוי לבין לא-ראוי, לבין מתאים ללא-מתאים, הוא המפתח לחיים בריאים ושלווים. 

באופן דומה, גם הסימן הנוסף, מעלה גרה, מבטא את אותו רעיון. הבהמה אוכלת מאכל מסויים, אך לפני שהוא מתעכל במעיה, לפני שהוא נהפך להיות חלק ממנה, היא מעלה אותו שוב ללעיסה. כך גם האדם זקוק לבחינה מתדמת של עצמו. גם אם אכלת דבר מסויים, אם עשית דבר כלשהו, את התקדמת למקום מסויים, עצור לרגע אחד לבחינה ובדיקה, האם באמת התקדמת צעד קדימה, או שאולי להפך דווקא זזת אחורה. היכולת הזו של האדם לבחון ולבדוק את עצמו, להודות בטעות, לחזור אחורה, לדעת שמותר גם להיכשל וליפול, היא חלק חשוב מאוד מההפיכה ל׳כשר׳. גם אם האדם טועה במעשיו ובהחלטותיו, עצם העובדה שאני עם יד על הדופק, שאני חש את עצמי ואת מקומי, אני מודע לעצמי ולמעשיי, היא נותנת לאדם את חותמת הכשרות. כך הבהמה שלנו, המגע שלנו עם העולם, בריא נכון ומתאים.

אז בפעם הבאה שאנחנו נתקלים בבהמה עם פרסות שסועות ולעיסה מתמדת של קש, נזכור שאלו סימנים והוראות גם לנו, כיצד הבהמה שלנו אמורה להיהפך לכשרה וטהורה. 

שבת שלום.

facebookby feather

Posted in פרשת השבוע on מרץ 28, 2019.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *